שפר נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ ואח'

פסק דין

המדובר באירוע של תאונת דרכים בצומת שדרות רוטשילד, עם חיים יחיל בבאר שבע . צומת T כאשר אחיו של התובע, מי שנהג ברכבו נוסע בשדרות רוטשילד, אליו מתחבר מצד ימין רחוב חיים יחיל . ברחוב חיים יחיל נהג נהג שכיר מטעם הנתבעת 2 מבוטח ע"י הנתבעת 3, ברכב , משאית , והתקרב לצומת מימינו של עד התביעה .

בפני נהג מטעם הנתבעות מוצב תמרורו ב-37 המחייב עצירה מלאה ומתן זכות קדימה לרכבים הנעים על הדרך החוצה מכיוון נסיעת עד התביעה ומהכיוון הנגדי .

שני כלי הרכב נכנסו לצומת והתנגשו .

הנהג מטעם הנתבעות הועמד לדין התעבורתי בגין העבירה של אי ציות לתמרור, וכניסה לצומת בניגוד לתמרורו ב-37 . והורשע .

הנתבעים אינם חולקים עוד על האחריות של נהג הנתבעים, אלא שהם טוענם כי לעד התביעה מי שנהג ברכב התובע יש משום רשלנות תורמת לגרימת התאונה , אותה נציגם מעריך בין 35-40 % , וזאת בגין כניסה לצומת לא פנוי , למרות שרכבם של הנתבעות היה כבר בתוך הצומת שעה שעד התביעה נכנס אליו .

האם אכן עד התביעה נושא ברשלנות תורמת לגרימת התאונה , ובאיזה שיעור .

לצורך מענה של שאלה זו יש לבחון את יתר נסיבות המקום, והתאונה , כולל מרחקים, מהירויות ועצמים נוספים בשטח .

ראשית יש לציין כי המגע בין שני כלי הרכב , על פי גרסתו של עד התביעה עצמו הינה , פגיעה של הפינה הקדמית השמאלית של רכב התובע , עם החלק האחורי בדופן שמאל במשאית של הנתבעות .

נתון נוסף הוא שבמקום הנסיעה של עד התביעה ישנם שלושה נתיבי נסיעה בכיוון שלו, והוא מוסר כי נסע באמצעי . מכיוון הנסיעה של המשאית יש נתיב אחד לכל כיוון .

צא ולמד , כי

1- בין קו העצירה מכיוון נסיעת עד התביעה , עד מקום ההתנגשות, בכיוון נסיעת עד התביעה , מפריד רק נתיב הנסיעה הנגדי בכיוון נסיעת נהג הנתבעות , ממוצע של 3-3.5 מטר . מאחר ויש להניח כי קיים מעבר חצייה במקום , ואם קיים, נמצא מעבר לקו העצירה של הרכב הנוסע בכביש, , אזי בהנחה שיש במקום מעבר חציה , יש להוסיף לחישוב הנ"ל עוד 2.5 מטרים, כך שהמרב של המרחק בין קו העצירה מכיוון נסיעת עד התביעה עד להתנגשות הוא 6 מטר לערך .

2- עד התביעה נסע בנתיב האמצעי . מכיוון נסיעת נהג הנתבעות, הוא אמור לחצות , גם את מעבר החצייה שבכיוון נסיעתו, ולעבור גם את הנתיב הימני שמימין לעד התביעה כדי "לפגוש " את עד התביעה , 6 מטר בערך .

3- אורך המשאית של הנתבעות לא הוברר לי , ואולם ברור כי בזמן המגע בין שני כלי הרכב , חזיתה של המשאית היתה כבר מעבר לנתיב השלישי אותו חוצה נהג הנתבעות, שכן המגע בין שני כלי הרכב היה פינה קדמית שמאלית ברכב התובע עם החלק האחורי בדופן שמאל של המשאית. הדבר מעיד מצד אחד על כך כ המשאית פנתה שמאלה ונהגה התכוון לנסוע בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת עד התביעה .ומאידך כי המשאית הייתה.בסוף חצית הצומת ולא תחילתה .

4- אם אצא מתוך ההנחה כי הסיכון מצידו של נהג הנתבעות מתחיל להיות ממשי מבחינת עד התביעה , בזמן שניתנים אותות וסימנים שאין בדעתו לעצור בפני התמרור, הרי הדבר מתחיל להיראות , על פי מידת מהירות הנסיעה שלו , ביחס לקו העצירה . ואם נראה כי הוא ממשיך בנסיעה שוטפת ומתקרב באותה מהירות אל קו העצירה ואף מעבר אליו, הרי מכאן מתחילה להיראות הסכנה ממנו אל עד התביעה .

5- אין לומר כי סכנה זו מתחילה להיות ממשית, כאשר המשאית במרחק , לדוגמא , של 20 או עשרה מטרים ( שכן עדיין ניתן לעצור את המשאית אם היא נוסעת במהירות סבירה . אך מאידך אין לומר שהסכנה מתחילה להיות ממשית, רק בנקודת הזמן, או אחרי , שחזית המשאית עוברת את קו העצירה .

6- ניתן לומר כי הסכנה מבחינת עד התביעה מתחילה להיות ממשית, וכוונתו של נהג הנתבעות שלא לציית לתמרור מתחילה להתבהר , כאשר הוא נמצא סמוך לפני קו העצירה וממשיך עדיין לנוע קדימה . המרחק בין הימצא המשאית ובין קו העצירה , הוא פונקציה של המהירות בה נעה המשאית.

7- אין בידי נתון באיזה מהירות נסעה המשאית.

8- אצא מתוך הנחה כי המשאית נסעה במהירות המותרת על פי החוק, בשטח עירוני, 40 קמ"ש , לפני שהגיעה לצומת. אצא מתוך הנחה כי המשאית התחילה להוות סכנה ממשית על עד התביעה כשהיא עדיין במרחק של 5-6 מטר לפני קו העצירה ונהג הנתבעות אינו מגלה שהוא עובד לעצור ולכבד את התמרור .

9- אם אוסיף את אותו מרחק של 5=6 מטר, אל רוחב הנתיב הימני 3.5 מטר, ועוד רוחב הנתב האמצעי בו נסע עד התביעה , ואת שני שלישי של אורך המשאית בדופן שמאל, עוד 6 מטר, ניתן להגיע בקלות לחישוב לפיו , למעשה המשאית עברה 6+3.5+3.5+6 מטרים מהרגע שנהג הנתבעות הראה שאין בדעתו לעצור, ואז נוצרה הסכנה הממשית מבחינת עד התביעה ועד להתנגשות . בסך הכל בין 19-ל20 מטרים .